החלטה בתיק רת"ק 49503-11-11

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בקרית ארבע (כב' השופטת מ' אביב) מיום 9.11.11, בו התקבלה חלקית תביעת המבקשת ונקבע כי על המשיבה להשיב למבקשת סך 240 ש"ח מתוך סך 1,279 ש"ח שנגבו ממנה בגין אגרת הסעה באמבולנס של המשיבה. תביעתה של המבקשת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהלות המשיבה, נדחתה (ת"ק 9/11).

לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובת המשיבה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל בחלקו.

סמכותה של המשיבה לגבות תשלומים עבור שירותיה קבועה בחוק. סעיף 7א לחוק מגן דוד אדום, תש"י-1950, שכותרתו "אגרות", קובע כדלקמן:

(א) "האגודה תגבה ממי שקיבל ממנה שירותים הניתנים לפי חוק זה או ממבטחו, אגרה בשיעור שיקבעו שר הבריאות ושר האוצר; השרים רשאים לקבוע חיוב בתשלום ריבית והפרשי הצמדה והטלת קנס פיגורים במקרה של אי תשלום במועד של האגרה, כולה או מקצתה.

(ב)  האגרה, הריבית, הפרשי ההצמדה והקנס ייגבו על פי פקודת המסים (גביה), כאילו היו מס כמשמעותו באותה פקודה."

שיעורי האגרות נקבעו בתקנות מגן דוד אדום (אגרות הסעת חירום באמבולנס), תשס"ו-2006. סעיף 2 לתקנות, שכותרתו "אגרת הסעה", קובע כדלקמן:

(א)       "הסעת חירום בנט"ן או בניידת אחרת של מד"א, חייבת באגרה, כמפורט בתוספת.

(ב)        ...

(ג)        לא שולמה אגרה, בתוך 90 ימים מן המועד שבו ניתן השירות, ישא מקבל השירות בהפרשי הצמדה, לפי שיעור השינוי במדד הידוע במועד מתן השירות, לעומת המדד הידוע במועד התשלום, בתוספת ריבית צמודה כקבוע בתקנה 2 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור ריבית ודרך חישובה), התשס"ג-2003...."

אין חולק כי היה על המבקשת להסדיר את תשלום האגרה עבור שירות ההסעה שקיבלה (על פי הדין שחל אז). יחד עם זאת, והגם שהאגרה לא שולמה במועד, לא היתה המשיבה זכאית לגבות מן המבקשת, אלא את שהותר לה בחוק. לענין זה הנטל על המשיבה להראות כי הסכומים שגבתה מעוגנים בדין ובראיות.

המשיבה גבתה מן המבקשת, באמצעות הטלת עיקול, סך 1,279 ש"ח, דהיינו, סך 459 ש"ח מעבר לשיעור קרן האגרה (שבינתיים הוחזר למבקשת ע"י קופת החולים בה היא מבוטחת). עוד טענה כי הסכום הנוסף, מעבר לתוספת ההצמדה והריבית, נגבה מכוחה של פקודת המסים (גביה), בגין מכתבי התראה שנשלחו למבקשת (דברי נציג המשיבה בע' 3 ש' 18 לפרוטוקול בית המשפט). ואולם, המשיבה לא הציגה את מכתבי ההתראה שנשלחו, לפי הנטען, למבקשת, אף שהמבקשת הכחישה קבלתם, ואף לא הציגה כל ראיה לעלות הוצאתם. בנסיבות אלה, זכאית המבקשת להשבת הסכום שנגבה ביתר, מעבר לסכום החוב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בתקנה 2(ג) לתקנות מגן דוד אדום.

הערעור מתקבל חלקית, אפוא, במובן זה שעל המשיבה להשיב למבקשת סך 459 ש"ח בניכוי הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו על קרן החוב, לפי תקנה 2(ג) לתקנות מגן דוד אדום, עד למועד פירעון החוב.

העירבון, ככל שהופקד, יוחזר למבקשת.

מזכירות בית המשפט תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,  ז' שבט תשע"ב, 31 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: